פסק-דין בתיק ע"א 9212/06

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מיכל אגמון-גונן) מיום 28.2.06 בו נקבע כי התביעה התיישנה. לפיכך נדחתה התביעה.

המערער והמשיב היו שותפים. השותפות צברה חובות והשניים החליטו על פירוקה. המערער פרע את חובות השותפות לבנקים וטען כי המשיב הבטיח להחזיר לו את חלקו בחובות אלה  עם סגירת תיק המע"מ של השותפות. המשיב הכחיש טענה זו וטען כי הוסכם בינו ובין המערער שהאחרון ישא בחובות השותפות הנדונה והוא ישא בחובות שותפות "אמיד" אשר גם בה היו השניים שותפים.

בפסק הדין נדונה השאלה, האם השותפות פורקה בשנת 1993, עם מתן הודעת המשיב למערער על סיום השותפות ולפיכך התביעה שהוגשה ביום התיישנה, או שמא פורקה השותפות בשנת 1995, במועד סגירת תיק המע"מ על ידי המערער, ולכן התביעה לא התיישנה.

בית משפט קמא קבע, על סמך הראיות שהובאו לפניו, כי הצדדים לא הסכימו ביניהם שהשותפות תפורק עם סגירת תיק המע"מ ולפיכך, מועד פירוק השותפות, בהתאם להוראת סעיף 41(א)(3) לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשלה-1975, חל במועד הודעת המשיב למערער על סיום בשנת 1993. מכאן שמרוץ ההתיישנות החל עם פירוק השותפות בנובמבר 1993, והתביעה שהוגשה רק ביום 20.6.01, התיישנה.

ואולם, השאלה שצריכה הייתה הכרעה בבית משפט קמא לא הייתה השאלה של מועד פירוק השותפות, אלא האם הוסכם בין השותפים כי המשיב, יחזיר למערער את הכספים ששולמו על ידו בגין חלקו בחובות השותפות לבנקים, כאשר ייסגר תיק המע"מ, כפי שטענו המערער ואחיו, או שמא לא הוסכם על כך בין הצדדים, כגרסת המשיב.

בית המשפט ציין בפסק דינו כי שני הצדדים אמינים עליו ולפיכך יכריע במחלוקת על פי המסמכים שהוגשו כראייה "לנוכח העובדה שמצאתי את שני הצדדים בשלב העדויות בפניי אמינים, הכרעתי תיעשה בהסתמך על מסמכים בכתב בלבד" (עמ' 4 ש' 8 לפסק הדין), ואולם, המחלוקות בין הצדדים בשאלות שעלו במשפט, אינן מחלוקות שהתשובה עליהן עולה מהמסכמים אלא היא מוכרעת על פי מידת האמון שנותן בית משפט לגרסאות השונות שהועלו בעדויותיהם של הצדדים. מצד אחד המערער ואחיו ומצד שני המשיב.

בית משפט קמא העדיף את גרסת המשיב בציינו כי גרסאות המערער ואחיו לא היו מפורטות דיין. "טענה זו שנסמכה רק על דברי התובע ודברי אחיו ללא כל אימות נוסף, לא הוכחה. התובע לא הצביע על המועדים בהם שוחח על כך עם הנתבע, וכך גם אחיו, שאמר בעדותו כי הנתבע אמר לו את הדברים כאשר נפגש איתו באקראי ליד הסופרמרקט (פרוטוקול מיום 6.9.05, עמ' 2, שורות 18-21), אציין, כי אחיו של התובע הוא עורך-דין במקצועו, ולפי השתלשלות העניינים שתוארה על ידי בתובע ואחיו, היה האח מעורב בענייניו העסקיים של התובע, לפחות במידה מסוימת. לכן קשה להבין כיצד לא המליץ האח לעגן את הסיכום שנערך בין הצדדים בכתב, בפרט לאחר שהם ניסו להשיג מהנתבע הסכמות והבטחות להשבת החובות, ושעה שבעת סגירת תיק המע"מ טוען התובע כי לא כל החובות הושבו. בנסיבות אלה לא ניתן אלא לקבוע כי הסכמה כזו או הבטחות כאלו מטעם הנתבע, לא נעשו".

עדויות המערער ואחיו, ניתנו כעבור שנים, וכפי שצוין בפסק דינו של בית משפט קמא, לא הצביעו על המועדים בהם שוחחו עם המשיב. עם זאת, ניתן למצוא תמיכה בעדויות אלה בכך שהמשיב, כאשר נדרש על ידי המערער לפרוע את חובו, לא טען כי אין הוא חייב דבר למערער, אלא ביקש את פירוט החוב. המערער אמנם הגיש את תביעתו בשיהוי רב, אך המשיב עצמו טען בעדותו כי המערער איננו מסודר והוא נוהג להתרשל בהסדרת ענייניו.

למרות האמור לעיל, הגענו למסקנה כי אין בידינו להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. כידוע, ערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בקביעות בדבר מהימנות העדים שניתנו על ידי הערכאה הדיונית, ששמעה את העדים והתרשמה מהם. במקרה הנדון, נמנעה הערכאה הדיונית מלהעדיף את גרסת המערער ואחיו על פני גרסת המשיב. בית משפט קמא דן בשאלת מועד פירוק השותפות אך לא ניתן להפריד שאלה זו משאלת האמון בגרסת הצדדים בשאלה העיקרית שצריכה הכרעה כמפורט לעיל. בנסיבות אלה לא נותר אלא להכריע על פי נטל הראיה. הואיל ונטל זה מוטל על המערער, ולפי קביעת בית משפט קמא הוא לא עמד בו, לא ניתן לקבל את תביעתו.

נוכח האמור בפסק דיננו לגבי מהלך הדיון, אנו סבורים כי על כל צד לשאת בהוצאותיו הן בערכאה זו והן בערכאה הדיונית וכך אנו מורים.

כפוף להוראה זו, אנו מורים על דחיית הערעור.

הפקדון יוחזר למערער.

  ניתן היום, י"ג בתמוז התשס"ו (9 ביולי 2006), במעמד ב"כ הצדדים.

_______________                       _____________                _______________

מוסיה ארד, נשיאה                  בעז אוקון, שופט                      מרים מזרחי, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: